בנק מזרחי טפחות בעמ נ' לוי השקעות נדל"ן בע"מ

פסק דין

התיק דנן היה קבוע לשמיעת הוכחות ביום 18.11.13.

במעמד הדיון, ולאחר תחילת שמיעת העדויות, ביקש ב"כ הנתבעת, לראשונה, להפסיק את הדיון, לדחות את המשך שמיעת ההוכחות ולאפשר לנתבעת לתקן את כתב טענותיה, בעקבות נתונים שהתגלו לנתבעת סמוך למועד הדיון.

ב"כ הנתבעת הבהיר, כי מובן לו שהבקשה הנה "בכפוף להוצאות שבית המשפט יפסוק".

ב"כ התובעת התנגדה לבקשות ב"כ התובעת, נוכח הזמן הרב שחלף ממועד הגשת התביעה וסיום ההליכים המקדמיים זה מכבר, ונוכח היערכותה לשמיעת הראיות במועד שנקבע, לרבות זימון עדה.

בהחלטתי קבעתי כדלקמן:

"המדובר בבקשה חריגה ביותר, שעל פי הפסיקה ניתן להיעתר לה אך ורק באם ניתן הסבר המניח את הדעת לאיחור בהגשת הבקשה, ובכפוף להתרשמות בית המשפט כי אכן מדובר בתיקון שיש בכוחו להשפיע על תמונת הראיות באופן פוטנציאלי, והכל כמובן בכפוף לתשלום הוצאות ריאליות בגין דחיית הדיון בשלב זה.

לאחר שבחנתי את הבקשה, ושמעתי את נימוקי הנתבעת באשר לעיתוי בו נודע לה לראשונה על אותן נסיבות וראיות חדשות, ונוכח טענת הנתבעת בכך שמדובר בתיקון שמבחינתה עשוי להשפיע בצורה משמעותית על תמונת הראיות, אני סבור כי בכפוף לתשלום הוצאות ריאליות ולמתן הזדמנות הוגנת לתובע להתייחס לטענות החדשות ולראיות החדשות שתציג הנתבעת, ניתן להעתר לבקשה.

אשר על כן, אני מתיר לנתבעת לתקן את כתב הגנתה, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות הדיון היום בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ותשלומם יהווה תנאי להמשך הגנתה של הנתבעת.

היה וישולמו ההוצאות במועד, תוכל הנתבעת להגיש את כתב ההגנה המתוקן בתוך 45 ימים מהיום." (ההדגשה אינה במקור).

כאמור, נוכח חריגותה של ההחלטה, נקבע בה במפורש כי תשלום ההוצאות שנפסקו יהווה תנאי להמשך הגנתה של הנתבעת.

ההחלטה ניתנה במעמד הדיון וב"כ הנתבעת היה ער לה והבינה היטב, על כל חלקיה.

כמו כן, ב"כ התובעת עצמו, במסגרת בקשתו, הבהיר היטב כי ברור לו שהבקשה מותנית בתשלום הוצאות, באופן ממנו ניתן ללמוד כי הנתבעת מסוגלת לשלם את ההוצאות שיפסקו וכי בכוונתה אכן לעשות כן.

לאחר מתן ההחלטה, בה נקבע במפורש שאי תשלום ההוצאות במועד יוביל לקבלת התביעה כנגד הנתבעת, ב"כ הנתבעת לא ביקש לחזור בו מבקשתו ולא ביקש להמשיך ולשמוע את הראיות באותו הדיון בטענה שהנתבעת לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות.

כמו כן, ב"כ הנתבעת לא ביקש במעמד זה לאפשר את תשלום ההוצאות מתוך הפיקדון שהפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט.

בהתנהגותה זו הבהירה הנתבעת היטב, כי ההחלטה מקובלת עליה, על כל מרכיביה, ובהתאם לכך עמדה היא על בקשתה לדחיית הדיון.

כתוצאה מכך, הדיון הופסק והמשך שמיעת ההוכחות נדחה.

המועד לתשלום ההוצאות שנקבע בהחלטה חלף והנתבעת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו.

כעת, מבקשת הנתבעת, כי תינתן לה האפשרות לסכם טענותיה בכתב וכי יינתן פסק דין שיכריע בטענות הצדדים.

בכך, מתעלמת הנתבעת מהחלטתי הברורה ביחס להתניית המשך הגנתה בתשלום ההוצאות, ומהסכמתה המלאה להחלטה זו.